המאבק להכניס חום גבוה למרחבים קטנים
כשמנסים להכניס רכיב חימום בעל ביצועים גבוהים לתוך מסגרת זכוכית לתיקון, למעשה צריך להילחם על כל מילימטר אפשרי. זו משימה קשה – יש מגבלות בנושא המתח החשמלי, וכמעט אין מקום לתנועה. אך עדיין צריך חום מספיק כדי לאפשר ייבוש של חומרים או הרככת שכבות הציפוי, מבלי לבזבז זמן רב בהמתנה שהחום יגיע לרמה הרצויה.
להשיג חום מספיק במרחב קטן
כדי להשיג חום גבוה במרחב קטן, אנו משתמשים באור אינפרא-אדום בגלים קצרים. חשבו על זה כך: בעוד שמחממים רגילים דורשים זמן רב, אור אינפרא-אדום חודר ישר דרך המשטח. אנו מגדירים את המנורות כך שיספקו כמות גדולה של חום בכל סנטימטר. כך ניתן להשתמש במנורה קטנה מאוד, מבלי לאבד את כוח החימום. כך מתקבל כלי קומפקטי שמגיע לטמפרטורה הרצויה תוך שניות בלבד. זה מהיר מאוד.
התמודדות עם החום ועם החומרים
אנו משתמשים בצינורות זכוכית קוורץ, מכיוון שהם יכולים לעמוד בחום הגבוה. אך יש בעיה: כשמרכזים כמות גדולה של חום בצינור קטן, החום לא נשאר רק בזכוכית שאנו מחממים – הוא נפלט לכל הכיוונים. אם המסגרת עשויה מאלומיניום או פלסטיק, יש בעיה – בלי מחסום תרמי או מגן חום מתאים, המסגרת עלולה להתעוות. ואף אחד לא רוצה מסגרת מעוותת.
יש גם את בעיית החיווט. כדי לשמור על עיצוב קומפקטי, אנו משתמשים בחיבורים קטנים. חשוב לציין כי בגלל העוצמה הגבוהה של החום, הזרם החשמלי גדול מאוד. יש לוודא שמקור החשמל שלכם יכול לעמוד בעומס הזה, אחרת עלול להיות נזק למעגלים החשמליים.
הפשרה
להשתמש במכשיר קטן אינו מושלם. הבעיה הגדולה ביותר היא נקודות חום גבוהות. מכיוון שהמנורה קטנה מאוד, החום לא נפוץ באופן שווה על כל שטח הזכוכית. אי אפשר פשוט להשאיר את המנורה כך ולשכוח ממנה, כמו בתנורים תעשייתיים גדולים. כנראה שיהיה צורך במנגנון שינוע או באופן כלשהו שיפזר את החום באופן שווה.
זו פשרה – מצד אחד יש ניידות ושטח קטן, אך מצד שני צריך להשקיע יותר מאמץ כדי להשיג תוצאה אחידה.