למה שיטת האוויר החם כושלת (ולמה אור אינפרא-אדום באמת עובד) עבור בדים עבים
אם ניסיתם אי פעם לחמם בדים מרוכבים עבים באמצעות אוויר חם, אתם יודעים כמה זה קשה. נדמה שאתם צריכים להילחם בעצמו של הבד. הבעיה היא שהשכבות החיצוניות של הבד פועלות כמו מגן תרמי. האוויר החם פוגע רק בשכבה החיצונית ונעצר שם. כתוצאה מכך, השכבה העליונה נהיית חמה מאוד, בעוד שהחלק הפנימי נשאר קר מאוד. זה גורם לקשיים בתהליך החימום, והחיבורים בין החלקים של הבד אינם איתנים. זה מתסכל, ובעצם זו בזבוז אנרגיה.
להעביר את החום לתוך הבד
לכן אנו משתמשים באור אינפרא-אדום. דמיינו זאת כך: אור אינפרא-אדום אינו זקוק לאוויר כדי להעביר את החום. הוא אינו “דוחף” את החום מהחוץ פנימה. במקום זאת, גלי האינפרא-אדום חודרים ישירות לתוך הבד. הפוטונים פוגעים במולקולות שנמצאות בתוך החומר, וגורמים להן לרטוט. בקיצור, החומר נחמם מבפנים החוצה. זו דרך הרבה יותר יעילה לחימום הבד.
לדלג על התהליך האיטי
תהליך החימום באמצעות אוויר חם הוא איטי מאוד. זה כמו לחכות שהחום יעבור מהחוץ לפנים. בבדים עבים, התהליך הזה לוקח הרבה זמן. אור אינפרא-אדום דולג על התהליך הזה. בהתאם לאורך הגל שאנו משתמשים בו, הקרינה חודרת עמוק לתוך הבד. כך ניתן להגיע לטמפרטורה הרצויה בזמן קצר בהרבה. וזה משנה הכל לגבי שטח העבודה שלכם. אין צורך בתנור ענקי – ניתן לבצע את העבודה מהר יותר ובשטח קטן יותר.
הבעיה (וכיצד לפתור אותה)
אי אפשר פשוט להגדיל את העוצמה של החום. אם השכבה העליונה של הבד סופגת יותר מדי אנרגיה במהירות, היא עלולה להישרף לפני שהחלק הפנימי נחמם. אף אחד לא רוצה בד שרוף. הפתרון נמצא בהתאמת אורך הגל לחומר שאנו משתמשים בו. צריך לבחור את המקור הנכון של האור. אם נשתמש במערכת עם גלים קצרים על בד דק, נקבל תוצאות לא טובות. הסוד הוא למצוא את האיזון הנכון בין עוצמת האור לבין מהירות החימום. אם נעשה זאת נכון, נקבל בד שנחמם בצורה מושלמת.